רש"ש על גיטין מ״ט

1 בסה"ע גמ'. א"כ מאי לא בא הכתוב. ק"ל נימא דאתי לפלוגי על הא דס"ל לרי"ש דנידן במשוייר שבו שהביאו התוס' לעיל:

2 רש"י ד"ה רי"ש סבר. גרוע מעידיתו של ניזק ויש לו להגבותו ערוגה כמיטב ש"נ כו'. כצ"ל:

3 תד"ה שור. מה להדיוט שכן יפה כחו לענין ריבית כו'. כוונתם להא דאיתא בב"מ נז ב ריבית ואונאה להדיוט ואין ריבית ואונא' להקדש זה חומר בהדיוט מבהקדש. אבל שם הכוונה דהקדש יוכל ליקח ריבית וכדמפרש שם. וא"כ אדרבה נהפוך הוא דלהקדש יש יפוי כח לקחת ריבית מהדיוט ולהדיוט אין שום היתר:

4 תד"ה ועוד. דלענין לחיובי מזיק בהקדש כו' מרעהו נפקא. קושיית המהרש"א תמוה דהא הק"ו אינו אלא מהא דקרן הדיוט אינו משלם אלא ח"נ ולהקדש נ"ש כמ"ש התוס' בדבור דלעיל והיינו מדרשה דרעהו. ועוד דבב"ק שם ס"ד לז מפרש ר"ל שפיר טעמא דרשב"מ דדריש רעהו לחיובי בהקדש נ"ש:

5 גמרא אר"ש מ"מ אמרו הנזקין שמין להן בעידית כו'. לשון זה משמע דמדרבנן הוא. וא"כ זה היפך ממה שאמר רבינא ור"ש היא עפרש"י. לכן נ"ל עיקר גי' הרי"ף והרא"ש בברייתא רשב"א ודלא כק"נ דמשבש לה ואינו מביא הברייתא רק לפרש הטעם. והא דר"ש דריש טעמא דקרא ידוע מהא דס"ל עשירה ממשכנין אותה כדפרש"י. אולם גי' הרי"ף והרא"ש הוא מ"מ אמרה תורה. אבל גם בבע"ח בבינונית גרסי כן ושם מדרבנן לכ"ע כדאמר עולא לקמן. והק"נ משבש לה ג"כ. ול"נ דמצינו לשון זה גם על דרבנן כמש"כ הרמב"ן בתחלת ס' המצות ע"ש:

6 שם מפני הגזלנין כו'. פי' דגזלן ג"כ בכלל נזיקין כדחשיב ליה ר"ח בכ"ד אבות נזיקין בב"ק ואמרינן שם כולן כאבות לשלם ממיטב:

7 שם סד"א משום חינא אקילו כו'. עפרש"י ותוס'. ואולי יל"פ דהוא לשון חנינה כי שתיהן מהכפולים. והוא מפני שאין דרכה של אשה לחזר על ב"ד לעיל מא וע"ש בפרש"י וא"ש טפי בכתובות פד במשנה לישנא דר"ע החולק ע"ז. אין מרחמין בדין:

8 שם אראב"י הב"ע כגון שנעשה ערב לנזקי בנו כו'. נראה דבנו דנקט הוא משום הואב"א דלקמן כל לגבי בריה שעבודי כו'. והנה רש"י פי' דמיירי שמת בנו וכן התד"ה אלא. וק"ל למה השמיטו הפוסקים חידוש דין כזה. דאף דדין ערב שלא ליפרע ממנו תחלה וכן קבלן לפרש"י והוא לרשב"ג בפ' ג"פ ואם הניח נכסים ליתמי לא הוו גובין אלא מן הזיבורית. והערב יתחייב יותר לשלם בעידית ובבינונית. ואף דראב"י לא בא בזה אלא לתרוצי למר זוטרא ואיתותב במסקנא. מ"מ דינא דראב"י לא אידחי. ונ"ל דהם מפרשי דאיירי שהבן חי וגירש את אשתו. ולכן אין חידוש דין בנזקין ובע"ח. רק בכתובה אליבא דמ"ז והא איתותב. ומה שאמר כתובת אשה דלאחר מיתה גביא. ר"ל משום דגירושין לא שכיחא כ"כ וכמש"כ לעיל יז ב לכן עיקר הערבות אינו אלא על אלמנות:

9 תד"ה משום. ר' טרפון אומר ינתנו כו'. כצ"ל :